יתרונות השמרנות עבור ישראל
בישראל קיים רקע מתאים לחשיבה שמרנית, ישראל זקוקה לחשיבה שמרנית. מדוע אם כן השיח התרבותי בישראל אינו כולל כמעט חשיבה שמרנית?
בישראל קיימים מכונים והוצאות ספרים "מתקדמים" לרוב, כתבי עת רדיקליים, עתונות שנותנת במה נרחבת למחשבה רדיקלית, וגם בית משפט עליון שנותן לה רוח גבית. מולם, רק מרכז שלם מנסה לתת בימה לחשיבה השמרנית בדיונים ציבוריים ובהוצאת ספרים. היה כתב עת אחד ויחיד לחשיבה שמרנית, "תכלת", גם הוא של מרכז שלם, שנסגר זה עתה.
בישראל קיים רקע מתאים לחשיבה שמרנית. חשיבה שמרנית נותנת ערך רב למסורות העבר, למוסדות שזכו בשרידות היסטורית. חשיבה כזו מפקפקת בחוכמתו של האדם היחיד שחושב שבכוחו להבין את הכל, והיא נרתעת ממהלכים דרמטיים שניתן אולי לראות את תחילתם אך קשה מאוד לחזות את סופם.
לעם ישראל יש מסורת תרבותית ודתית עתיקת יומין, מסורת שאינה רק של עם ישראל אלא מהווה חלק מהתשתית התרבותית והדתית של העולם המערבי כולו. לא בכדי מדברים על התרבות ה 'יהודו – נוצרית'. המסורת היהודית הטביעה את חותמה לא רק על הדתות המונותיאיסטיות אלא גם על החשיבה הפילוסופית הדתית. פילוסופים נוצרים הושפעו ממשנתם של הוגים יהודיים כמו הרמב"ם ור' חסדאי קרשקש, והיו שאף התענינו בקבלה היהודית. ערכים סוציאליים רבים שהוצגו לראשונה ביהדות - יום מנוחה שבועי, צמצום העבדות, יחס הוגן לגר ולזר, צדק כלכלי בסיסי - חלחלו לתרבות העולמית, או במישרין מהיהדות או דרך הנצרות. התנ"ך היהודי הוא 'הספר' בה' הידיעה. גם צורת הדיון התלמודית, הנותנת מקום לדעות חלוקות ש "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", הטרימה במידה מסוימת את החשיבה המודרנית הפלורליסטית, ויש לה מקום נכבד כבסיס לחשיבה דמוקרטית המאפשרת הצגת דעות שונות ומגוונות. חשיבה זו גם מונעת השתלטות של דעה אחת ויחידה, בתתה מקום עקרוני למגוון דעות, ומחנכת לפתיחות והאזנה.
החשיבה השמרנית המודרנית, המכבדת את העבר ואת נכסיו הרוחניים, יכולה אפוא למצוא בחשיבה היהודית בת ברית. יתירה מזו, כל חברה דתית היא שמרנית באופייה. עומדים לפנינו בני זוג שנראה שניתן לשדך ביניהם.
ישראל זקוקה לחשיבה שמרנית. העולם המערבי יכול עדיין להרשות לעצמו לחיות באשליה שהוא עולם חדש, ללא משקעי העבר הלאומיים והדתיים. החברה האירופית לפחות, היא חברה חילונית ויחסה לנצרות הוא לכל היותר פולקלוריסטי בלבד. הנסיון של איחוד אירופה מצביע על הכיוון של גישור על פערי לאומיות ודת. אירופה למדה את הלקח של מלחמות דת ולאום, ובמיוחד של הנוראות ביניהן, שתי מלחמות העולם שהיו במאה העשרים, והיא מנסה להתנער מהגורמים למלחמות האלו, לאומיות ודתיות.[1]
אירופה גם מעדיפה לעצום עינים מול איומים לאומיים ודתיים העומדים בפתחה, בעיקר מצד האסלאם המתחזק באירופה. האפשרות שאירופה נתנה למוסלמים רבים לבוא בשעריה נבעה גם היא מההנחה שזמן הלאומיות והדת חלף, וכל בני בשר ירצו בתיקון עולם בהתאם לתרבות המערבית המודרנית והחילונית. כיצד ניתן לעלות על הדעת שבר דעת יעדיף לחיות בעולם אחר מאשר העולם המערבי השופע והנאור? אם אירופה עדיין חפצת חיים היא, היא תיאלץ להתפכח מאשליה זו בשלב זה או אחר, או לחדול מלהתקיים כישות תרבותית עצמאית ולהבלע בחוק השריעה.
בישראל אין לנו את הזכות הזו. המדינות המקיפות אותנו שרויות בהילולה מתמדת של דתיות ולאומיות על גבול הלאומנות, ואין לנו ברירה אלא להיות מוכנים לשמירה על קיומנו. במזרח, כל נסיון לפשרה עלול להתפרש כחולשה. מושגי הכבוד תקפים כאן כבימי קדם.
הצורך בחשיבה שמרנית נחוץ לא רק לקיום היומיומי אלא גם כבסיס אידיאולוגי לקיומנו הלאומי. החברה בישראל מפוצלת לזרמים ולתתי זרמים. חשיבה שמרנית המכירה במוסדות הלאום והמכבדת את המסורות, עשויה ליצור מכנה משותף לאיחוד הצבור.
מאידך, הנטיה השמרנית לתמוך בכלכלה חופשית ובדמוקרטיה, מתאימה לנטית הלב של רבים בצבוריות הישראלית. הפקפוק הבסיסי של החשיבה השמרנית בטובו הבסיסי של האדם, מסביר את החשש המתמיד של מדינה במצור ממזימות של אויביה, ואינו מאפשר לסמוך על ההנחה שגם בצד השני נמצאים בני אדם נאורים שכל חפצם הוא בשלום ובאחווה.[2]
פירוט
נעמיק קצת בתפיסות השמרניות.
הנחת יסוד אחת היא שהשלם גדול מחלקיו. במוסדות הקיימים יש ללא ספק ליקויים שצריך לתקנם, אולם שקועים בהם חוכמת מצטברת של דורות שהאדם היחיד, חכם ככל אשר, יהיה אינו מסוגל להקיף. מוסדות אלו נוצרו מתוך נסיון מצטבר של תהליכים ותהליכים נגדיים עד שהגיע לשיווי משקל. נסיון לערער אותם עלול להיות הרסני.
לדוגמא, הפורמליות של מערכת המשפט עלולה לגרום עוול ליחיד שאינו יודע להציג את טענותיו לפי כללי הפורמליות הנדרשים, אולם נסיון לבנות מערכת משפט חדשה, המשוחררת מהכללים הקודמים ומבקשת לעשות אך ורק צדק, תביא למערכת חסרת כל כללים שנזקה מרובה מתועלתה.
השמרן יכול להיות מבקר חריף של הדת שהוא חי בקרבה. אם הוא בעל רגש דתי, הוא יבקר את השגרה הדתית, את קפיאת הטקסים ואת שימת הדגש על פרטים טכניים. אם הוא חילוני או אתאיסט, הוא עשוי להתיחס לדת כדבר שעבר עליו הכלח, לראות את הממסדים הדתיים כמערכות אינטרסנטיות שנושאות שם שמים לשווא, ועושות את הדת קרדום לחפור בה.
בין אם הוא דתי ובין אם הוא חילוני, השמרן לא ימהר להרוס את המוסדות הדתיים. ככל אשר יכעס על מערכת המשפט הדתית, הוא יהסס מלהמליץ על פירוקה. השמרן עשוי אישית לסלוד מטקסים דתיים מסוימים, אך הוא לא יעיז לבטלם. גם אם השמרן אישית הוא פמיניסט נלהב, הוא לא יציע למנות אשה לחזנית בבית כנסת אורתודוכסי. השמרן יימנע מצעדים אלו, למרות שאולי הוא חושב שהם נכונים ורצויים, כי הוא מודע שהוצאת לבנה אחת עלולה למוטט את כל הבנין.
דוגמא נוספת: מבנה המשפחה. השמרן מודע לכך שמבנה המשפחה המקובל במערב אינו המבנה היחידי האפשרי. קיימות חברות המתירות פוליגמיה, ובימינו קיימות גם משפחות חד הוריות בווריאציות שונות. למרות זאת, השמרן יתמוך במבנה המקובל, הואיל וכיום הוא די הוכיח את עצמו. הוא מספק משפחה מלאה לילדים, ושומר על מעמד האשה בבית. נסיונות לערעור מבנה המשפחה נעשו בקיבוצים בישראל והם הסתיימו בחזרה למבנה המקובל של אבא, אמא וילדים.
השמרן במערב וודאי שיתמוך בסדר הדמוקרטי המקובל, הן מבחינת יציבותו והן משום שהוא מתאים להשקפת עולמו הכללית. שמרן אמיתי לא ינסה לכפות בכח דמוקרטיה על חברה שחיה במונרכיה, למרות אהדתו את הדמוקרטיה. הוא מודע לכך שבחברה שאינה מורגלת בדמוקרטיה, מעבר חפוז וכפוי לדמוקרטיה עלול להסתיים באנרכיה.
הבעייתיות שבשמרנות
אנחנו מורגלים למהפכנים מסוג אחד, מהפכנים הרוצים להרוס את העולם הנוכחי ולבנות עולם חדש.
אולם קיימת מהפכנות מסוג אחר שגם עימה השמרן צריך להתמודד - מהפכנות ריאקציונרית: של "חדש ימינו כקדם".
במקרה זה, ההבדל בין המהפכן הריאקציונרי לשמרן אינו מתבטא בהעדפת ההווה על פני העתיד, אלא המהפכן רוצה לחזור לתקופת זוהר שמלפני אלפיים שנה ואילו השמרן מתבצר בתקופה האחרונה.
למהפכן מהסוג השני יש יתרון על פני מהפכן מהסוג הראשון, הוא לפחות טוען שיש לו תקדימים היסטוריים, מה שמקשה על השמרן להשיב את התשובה שהוא משיב למהפכן הראשון: שהצעותיו עוד לא עברו את מבחן המעשה.
בהתמודדות עם מהפכן מהסוג השני מתגלה חוסר העקביות הקיימת בשמרנות המודרנית, היא נגד מהפכנות, אך היא מאמצת את המהפכנות של העבר. השמרנות תטען להגנתה שאמנם היא נגד רבולוציות, אך היא בעד שיפורים קטנים והדרגתיים. תהליך זה מציג את השמרנות אולי כחכמה, אך כחסרת תנופה וכנגררת.
למרות זאת, ברור שהשמרנות חשובה וחיונית ולו רק כדי למנוע תהליך אינסופי של מהפכות ומהפכות נגד, המלוות בשפך דם ובאיבוד ממון רב.
בתחילת המאמר הועלתה השאלה מדוע כמעט ואין בישראל חשיבה שמרנית. כעת נחריף את השאלה ונשאל: האם תתכן חשיבה שמרנית ישראלית? השאלה אולי תשמע מוזרה אחר שראינו את המסורת המפוארת ואת הנחיצות של החברה השמרנית, אולם זו עדיין שאלה בסיסית שיש להעלות.
בעייתיות של שמרנות בישראל
הציונות והקמת מדינת ישראל היו פעולות מהפכניות. עצם הקמת מדינת ישראל סותרת את החשיבה השמרנית.
אין מדובר במדינה שקיימת כבר מאות שנים ויש לה מסורת שמן הראוי לשמור עליה. מדינת ישראל היא מדינה חדשה שאין לה מסורת כמו למדינות האירופאיות. הלאומיות שלה אינה ברורה מאליה ולא ניתן לתאר נכון את הלאומיות הישראלית במונחים של לאומיות אירופית.
בהתאם לחלוקת טיפוסי המהפכנים לעיל, הציונות כללה בתוכה שני סוגי מהפכנות, מהפכנות של בנית עם חדש, ומהפכנות של השבת עטרה ליושנה.
בחלוקה גסה, הציונות הדתית וחלק מזו הרוויזיוניסטית חשבו על חידוש ימינו כקדם, כולל יחס חיובי למסורת הדתית, ואילו הציונות החילונית, לפחות בגירסאות הסוציאליסטיות שלה, התמקדה בעיקר במהפכנות מסוג שני: החל מיצירת סוציאליזם מושלם במדינת ישראל וכלה ביצירת עם חדש שיש לו קשרים מועטים וסלקטיביים לעבר.
הרעיון שהיהודי אמור לקחת את גורלו בידיו, היה רעיון מהפכני וחדש. היהדות בגלות לא עלתה בחומה.
יעקב טלמון, במאמרו "יהודים והמהפכה", תאר יפה כיצד היהודים השתלבו בכל התנועות המהפכניות באירופה החל מהמאה התשע עשרה. היהודים היו השאור שבעיסה בכל תנועה מהפכנית, ומטרתם היתה להתעלות מעל ללאומיות. הם שאפו לתיקון העולם כולו, הואיל וממילא לא היתה להם זיקה ללאום שבתוכו ישבו.
הציונים, אולי עקב אכזבות ממהפכות עולמיות, פנו לכיוון הלאומי, אולם כיוון לאומי חדש ביותר. לאומיותם הייתה לאומיות בסגנון מודרני, משיחית לעתים, אך לא דתית. תהליך המודרניזציה של היהודים היווה מהפכה נגד הקיום היהודי ונגד הדת היהודית. אפילו בציונות הדתית נשמעו קולות של רענון הדת.
מכאן שמדינת ישראל נבנתה על אתוס מהפכני.
שימורה של מדינת ישראל באמצעות מחשבה שמרנית, מהווה סתירה מיניה וביה.
שימורה של מדינת ישראל באמצעות מחשבה שמרנית, מהווה סתירה מיניה וביה.
שמרנות במדינת ישראל, אפוא, היא עצמה מהפכנות.
חשיבה שמרנית במדינת ישראל תלקה מימין ומשמאל, הן מהחילוניות המהפכנית ה"מתקדמת" והן מהדתיות המהפכנית הריאקציונרית - שלטעמה השמרנות לא תהיה לעולם מספיק שמרנית.
חשיבה שמרנית במדינת ישראל תלקה מימין ומשמאל, הן מהחילוניות המהפכנית ה"מתקדמת" והן מהדתיות המהפכנית הריאקציונרית - שלטעמה השמרנות לא תהיה לעולם מספיק שמרנית.
[1] הקומוניזם והנאציזם לכאורה היו תנועות חילוניות, אך לשתיהן היו מאפיינים דתיים ברורים, אמונה בתיקון עולם, בטחון מוחלט בנכונותו הטוטאלית של הרעיון ומסירות לרעיון עד כדי מסירות נפש.
[2] בניתוח זה אני צועד בעקבותיו של תומס סואל בספרו "עימות בין השקפות", ירושלים ... סואל מציג שתי השקפות בסיסיות על אופיו של האדם, והוא קורא להם, ההשקפה הגדורה וההשקפה שאינה גדורה. ההשקפה הגדורה היא השקפה פסימית ביסודה, המכירה במגבלות המין האנושי ואינה מצפה לשינויים דרסטיים. השקפה השניה מאמינה בפוטנציאל של המין האנושי ומאשימה את המוסדות הקיימים, השלטון ובפרט החינוך, בהנצחת העוולות הקיימות. אם רק תינתן ההזדמנות לניקוי העולם, ניקוי אלים ומוחלט, יקום עולם חדש וטהור על חורבות העולם הקודם.
"הנסיון של איחוד אירופה מצביע על הכיוון של גישור על פערי לאומיות ודת."
השבמחקאני חושבת שזו צורת מבט מעט תמימה. איחוד אירופה נבע בעיקר מצורך כלכלי להתחרות בארה"ב ובדולר ובעצם לקדם את המטבע החדש (דבר אשר כאמור נכשל לחלוטין).
האיחוד הציף על פני הקרקע סטיגמות רבות אשר לא היו כ"כ בולטות בשיח הציבורי עד אז.